פסק-דין בתיק ת"ק 006126/03

1.         התובע הגיש, ביום 17/11/02, תביעה כנגד מדינת ישראל - משטרת ישראל.

התובע מספק שירות לגופים שונים. במסגרת השירות, מגיש התובע בשם לקוחותיו תלונות למשטרת ישראל בגין עבירות על חוק שיקים ללא כיסוי  התשמ"א - 1981 (להלן: "החוק") . התלונות מוגשות כנגד חייבים של  לקוחותיו, בגין עבירות שביצעו, לכאורה, בעת התקשרותם עם אותו לקוח ואשר בגינה משכו אותם חייבים שקים אשר הוחזרו ע"י הבנק הנמשך בשל העדר כיסוי בחשבון.

 על התובע לדווח ללקוחותיו על החלטות המשטרה, ובמקרים בהם החליטה המשטרה לגנוז את התלונה - על התובע להגיש, לאחר התייעצות עם לקוחו, ערר מנומק למשטרת ישראל.

בגין כל תלונה זכאי התובע לתשלום בסך של 100 ש"ח ובגין כל ערר הוא זכאי לקבלת תשלום נוסף. באותם מקרים בהם התובע אינו מגיש ערר במועד ו/או אינו מגיש כל ערר - אין הוא זכאי לתשלום נוסף מעבר לסך של 100 ש"ח הנ"ל.

במסגרת עבודתו, הגיש התובע, עד ליום 17/11/02, למעלה מ- 170 תלונות למשטרת ישראל בגין עבירות על החוק. 

תביעת התובע כנגד הנתבעת הינה בגין נזקים הנגרמים לו, לטענתו, עקב העובדה שטופס הודעת משטרת ישראל על "החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין" נמסר, פעמים רבות, בלא ציון שמו של הלקוח שבשמו הגיש התובע את תלונתו ובלא ציון שמו של הנילון אשר משך את השיק. כל שמצויין בטופס ההודעה הוא כי משטרת ישראל החליטה שלא להוסיף ולחקור בתלונה שכן "נסיבות הענין אינן מצדיקות המשך החקירה". כן מצויין בטופס ההודעה מועד מסירת התלונה על ידי התובע.

הלקוח, רשאי לערור על ההחלטה בתוך 30 יום ממועד קבלת ההודעה וזאת לפי סעיפים 64 ו- 65 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ד - 1982. 

פניות התובע לתחנות המשטרה השונות לקבלת פרטים נוספים באמצעותם יוכל לזהות את שם הנילון, לא נענו פעמים רבות על ידי המשטרה.

בעקבות זאת, הגיש התובע את תביעתו בת.ק 11875/02, וזאת כאמור ביום 17/11/02.

2.         טרם הגשת כתב הגנתה, הודיעה הנתבעת לתובע את פרטיהם של ארבעה  נילונים, אשר, בין היתר, בגינם הוגשה תביעת התובע. בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי בהתאם להנחיות הנהוגות במשטרה, נקבעה רשימת עבירות בהן ניתן שלא לחקור אלא אם יש ליחידה עניין מיוחד לנהל חקירה. ההנחיות חלות גם על עבירה של משיכת שיקים ללא כיסוי. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי עצם העובדה כי שם הנילון לא ידוע היה לתובע, לא מנעה ממנו את הגשת הערר.

            בתמיכה לטענתה זו, הגישה הנתבעת תעודת עובד ציבור מיום 10/2/03, שהוצאה על ידי עו"ד משה שילה מנהל תחום עררים בפרקליטות המדינה. בהודעה נאמר:

"... כאשר מוגש ערר על החלטת המשטרה שלא להגיש ערר שלא לפתוח בחקירה, מועבר תיק המשטרה הרלוונטי לפרקליטות המדינה, יחד עם המלצת המשטרה ושם נבחן התיק לגופו.  העובדה כי שם החשוד לא ידוע אינה מונעת מן המערער להגיש ערר שכן בידו מספר התיק. די בנתון זה כדי להגיש ערר אשר יבחן לגופו...". (הדגשה במקור- ה.י.).

3.         במסגרת הדיון שהתקיים ביום  26/2/03, הבהרתי לנציג הנתבעת כי "מוזר בעיני כיצד ניתן לדון בערר שכזה, כאשר התובע אמור להגיש ערר שעה שאין כל מושג לגבי איזה חשוד מכל החשודים שבגינם הוגשו תלונותיו הרבות, מתייחסת הודעת הנתבעת.  חזקה על התובע כי באם בדעתו להגיש ערר על החלטה, הרי שהוא יטען לגופה של תלונה ולאחר שכל העובדות ידועות לו. מאחר והנתבעת, במקרים רבים, אינה מציינת את שם החשוד, לא ברור לי כיצד יכול התובע להגיש ערר מנומק וכיצד יכול עו"ד שילה לדון בערר שכזה..." .

            בהסכמת הצדדים, התחייבה הנתבעת לבחון אפשרויות שונות לייעול הטיפול בתלונות.

4.         ביום 20/3/03, הודיעה הנתבעת כי: "משטרת ישראל הורתה לכל קציני אח"ק המחוזיים, להנחות את אנשיהם בדבר הקפדה אחר מילוי כל הפרטים הנדרשים על גבי טופס מ-3077, כמו בכל מילוי של כל טופס משטרתי, לרבות פרטי החשודים/ הנילונים וזאת בכתב יד ברור וקריא.  לאור חידוד נהלים זה, ולאחר שבמשטרה הוחלט ליתן דגש נוסף אחר ההקפדה אחרי הפרטים הנדרשים....".בעקבות זאת, עתרה הנתבעת למחיקת התביעה.

5.         בתגובה, הודיע התובע ביום 1/4/03, כי הנתבעת, חרף הודעתה, ממשיכה לשלוח הודעות בלא ציון הפרטים הנדרשים. בנסיבות אלו, התנגד התובע למחיקת התביעה.

            יצויין, כי תוך כדי התנהלות הדיונים בתיק 11875/02, הגיש התובע שתי תביעות נוספות  - 1047/03  ו- 6126/03. מאחר ועניינן של שתי התביעות הנוספות זהה לתביעה הנדונה בתיק 11875/02 הנ"ל - אוחד הדיון בשלושת התביעות.

6.         ביום 15/12/03, העידה מטעם הנתבעת -  רב פקד שלי דלאל.  מעדותה עולה כי לא ניתן לדעת את שם הנילון מההודעות הנשלחות על ידי הנתבעת, ובהן שמו של הנילון אינו מצוין,  אלא אם נערך עיון בתיק עצמו.

7.         סוף דבר, הגעתי למסקנה כי חלה על הנתבעת החובה למסור את החלטותיה על סגירת תיק, תוך שעליה לנקוב בשמותיהם של הנילון והמתלונן על מנת שהמתלונן יוכל לדעת באיזה ענין מדובר, ויוכל להתכבד ולהגיש נימוקי ערר ענייניים המתייחסים לכל תיק  ותיק בנפרד. מוזר בעיני, כי הנתבעת מצפה להגשת ערר בלא נימוקים ענייניים ומוזר עוד יותר בעיני, כי הנתבעת, ובמקרה דנן, מנהל תחום עררים בפרקליטות המדינה, נותן החלטותיו בלא שיוגשו בפניו נימוקי ערר ענייניים.